מחשבות על קונטקט ועל ערכים אותם אנחנו מתרגלים בקונטקט ובחיים.

​

כל מגבלה הופכת למרכיב יצירתי. 
אני לא יכול:
"לשאת משקל"
"להסתובב כל-כך הרבה כי זה עושה בחילה"
"שירימו אותי כי אני כבד מידי"
"אני לא מספיק טוב בקונטקט"

את כל אלו ניתן לתרגם בצורה כזאת שהם מרכיבים יצירתיים :
"אני מעביר משקל רק על הציר האופקי"
"אני יותר הציר והמרכז "
"אני יכול להיות בסיס מדהים"
אני בא לתרבות ממקום של מתחיל''

התגלמות בגוף - הכל כבר מקבל ביטוי בגוף וניתן לשים לב ולעבוד מתוך הגוף .כך אנו באים בסנכרון מלא עם הרצונות שלנו ,עם המשיכה או הדחייה שלנו , אפילו עם הסקרנות והעניין או ההשראה שלנו -הגוף הוא מצפן מדוייק ביותר המכייל אותנו לפי נימי נימיו העדינים ביותר.עם התרגול מתחדדת ההקשבה והיכולת לזהות את מידתיות הדברים. כמה קרוב למקם את עצמי ,כמה משקל להעביר ,מתי מסתיים הדואט.
האם אני מתקבל אל תוך דואט ע''י הפרטנר או מקבל אלי פרטנר לשוטט ולעיתים לטריו.
עד כמה הקיום שלי משפיע על המציאות הרחבת הג'אם. 
לכל השאלות הללו ביטוי פיזי בגוף ואם אנחנו נותנים להן את הביטוי הזה התשובה בכלל לא משנה.