07\2016
לנוע בחיבור.
כאשר אני נע מחובר ,איני מתאמץ ולא אוכל להיתקל במפתיע ברצפה או במשהו כי אני כבר נוגע בכל הדברים עכשיו . מגע כפי שאנחנו רגילים להשתמש במונח הזה נהייה אך ורק חלק קטן על טווח המגע אותו אני מקיים עם העולם. כאשר אני נע בחיבור אני פתוח לחוש את המגע של האויר בעור.(תודה לפיליפ סמית' על החימום בבמה פתוחה).
השלם שלי אינו מבודד או מופרד וכאשר אני נע באיכות של הוספת העצמי ( המשקל, המשקל הרגשי, הנשימה , הנוכחות הכללית בחדר כישות חיה ) אז אני מחובר לסביבה ויכול לנוע בחיבור .זוהי פעולה אישית ,אינטימית ובו זמנית יקומית מאוד.
אני נוגע באנשים ובעצמים במרחב דרך העיניים שלי ודרך האנרגיה הזורמת . המגע הפיזי נהיה עוד רובד של מגע ומתווסף לשאר המגעים אשר תומכים אותי לא פחות ויוצרים את החיבור דרכו הריקוד יוצא. החיבור קשור לתחושת השלמות שלי עם עצמי ולקבלה .
ברגע שאני מחובר לאדמה עם משקל הגוף ונותן לנשימה להיכנס ולצאת בחופשיות וחש במלאות- דהיינו לא משתוקק לדבר הסביבה נמשכת אלי ואינני שרוי במצב של חוסר או מרדף אחרי משהו.
פירות המציאות נושרים לפני ואיני מסתכן בגובה בכדי לקטוף אותם מהירח –הם ממש ממש כאן.
מצב זה הוא כמו חוט שני שעלול להינתק ברגעים של אמביציה. בקונטאקט ניתן לחוש זאת כאשר יש לנו רעיון ברור לאן זה צריך ללכת ואנחנו מחזיקים אותו כ"המציאות" היחידה ופוקדים עליה להתקיים ולהיברא עכשיו !!! ואז מתאמצים מאוד ומתנתקים מאותו החיבור העדין. כאשר מתרחש הוא מתקיים הוא גם בעל עצמה אדירה כי הוא מבטל את כח הכבידה .
איך זה קורה ? לבד או ביחד אנחנו כל כך מתמסרים לכח המשיכה של האדמה שנוצר bounce - כח בכיוון מנוגד כלפי השמים עליו אנחנו יכולים לרחף ולהתרחק קצת מהאדמה . דימוי שאני אוהב להשתמש בו הוא החיבוק.
דמיינו שנתתם חיבוק כה מלא למישהו, כה חי, כה חם, ואז מתוך שיא ההתקרבות הזו רוצה לבוא מרווח בינכם,הוא כח הדחייה . אותו דבר עם ההתמסרות לאדמה . כשהיא תחוש שאתם באמת שלה ,יודעים אותה, מתמסרים אליה .היא תתחיל לשחררבכח הדחייה המשותף שנוצר יעלה אתכם מעליה בטבעיות ועל המרווח הזה אתם תרחפו .
הבעיה : שאנחנו מתוך החלטה שבראש כל כך מנסים להגיע למעלה ולהינתק מהאדמה או לחילופין להניף פרטנר מבלי לקבל את ברכתה של האדמה שלו ואז נוצר נתק וגם הנחיתה על הקרקע היא דרמטית יותר.
נקודה על הלשון : המילה חיבור והמילה חבר מאותו שורש......
עם מי אנחנו צריכים להתחבר כדי לנוע בחיבור ואילו חסרים צריכים להתמלא כדי שנדע להיות חברים אמיתיים של הריקוד שלנו ? ! ? ! ?
לנוע עם הטבע בשבילי
זה לשמוע את הרוח בעלים של העץ ולחוות את זה בתוך הגוף
ובכלל לחבר את כל חווייה שהיא לחוויה הפיזית
הזדמנות לצאת מזמן השעון התעשייתי לזמן של זריחה ושקיעה ,למקצבים קדומים יותר הקשורים במחזוריות של אנרגיה .
הפעולה הזו היא שיר אהבה לטבע, ליופי לשינוי מתמיד
המעגל של האנשים שמגיע למפגשים הללו הוא תמיד יצירת אמנות בפני עצמה – מכל מיני קצוות באים לתת מתנה לעצמם ולתת את עצמם במתנה .
התחושה בסדנאות וההד שאחרי היא של חיבור להכל, לסביבה לאנשים למה שקורה . חיבור בלתי אמצעי – נוכחות מזוככת
ללא רצון למשהו אחר ,ללא חרטה.
ילודה ומיתה של רצף רגעים .רגעים שניתנים לנו בחסד. הודייה ופשטות
אני מאוד אוהב להיות עד לכל מיני תופעות ,לתופעה האמנותית שמישהו נע ורוקד כמו לתופעה של שמיים ורודים בשקיעה מעל הכנרת או להיות עד לאינטימיות הפנימית של העץ במגע שניים מענפיו זה בזה.
או איך שארוחת הערב בסדנה מוצאת את דרכה להיווצר אחרי שכל אחד הביא משהו מהבית .......
בסדנה מתאפשר
המון מרחב ונשימה ואני מבקש מהאנשים לשמוע לפעמה הנאמנה שלהם.
אנחנו נוגעים בבחוץ כמו בבפנים וזה מאוד משמתי לשוחח על כך ,לשמוע היכן זה פגש כל אחד ולהתעשר מהזוויות הנוספות שאנשים מציעים בחווייתם , בהשקפתם ובמילים שהם משתמשים.....
אני יודע שמי שרוקד עם האדמה , יהיה לו אכפת ממנה, וזה נכון לגבי פרטנר אנושי או אחר- ברגע שאתה באינטימיות עם מקום או אדם או חיה ,הקשר יוצר ערבות מסויימת לשלומו של הצד השני ,ערבות מתוך רצון להיטיב ולא ערבות מתוך חובה, כזאת ערבות שיודעת שטובת האחר היא גם טובתי שלי....... הדדיות
התרגולים התנועתיים הם נעימים וגורמים לי לנחת בעמוד השדרה ,לסיפוק בקיבה ולעצמה בעצמות ,זה גורם לאנשים לבטוח יותר ביכולות שלהם, זה יוצר תמיכה חברתית וקהילה שניתן לעוף בעזרתה גבוההה מאוד.
כל אחד יכול למצוא את עצמו מתחבר לכך בדרך מסויימת כי זה פונה לילד שבנו . אולי זה ששכחנו להזין משלב מסויים , אותו ילד שיכול שעות לשחק בחול או באמבטיה או לטפס על עצים ולשמור אבנים ולהתלכלך ולהרגיש שהווא נקי להרגיש שהוא חי......
קצת על קונטאקט
קונטאקט אימפרוביזציה נתפסת כמחול של שניים
זה נכון !
אבל לא פחות זהו מחול של אחד או אחת עם הגוף שלה, עם הגוף שלו - זוהי אומנות
בה אנחנו בעצם " משתמשים" ב"אחר" בכדי להאיר עם זרקור על עצמינו. ( א': "משתמשים" - בתוך ההדדיות אין ניצול חד כיווני ,יש יחסי גומלין ושימושיות היא דבר טוב אם משתמשים בה נכון. ב': ה''אחר" ו"האני" בתוך הקונטאקט עלול להטשטש וההתפתחות מתרחשת מעבר להגדרות הללו- מתרחשת למידה של כובד הראש למשל ,מי תמך ,מי נתמך הופך פחות משנה . דוגמא נוספת:
מתרחשת למידה של שחרור האגן ,זוהי חגיגה לכל האגנים !!!!! צריך לחגוג את יום שחרור האגן ...... )
העולם עובד הפוך איזה מהמם. !!!
כדי להבין על עצמי אני צריך להפגש איתך - כמו בזוגיות ........
חבר שיתף אותי אתמול בדימוי שאנחנו כמו דורבנים שעושים אהבה - מתאהבים מתקרבים, נדקרים ,מתרחקים (כנראה שזה היה שווה את זה ) ומתקרבים שוב.......
ככה גם בקונטאקט, לעיתים אנו נדקרים- נשאנו הרבה משקל או נתקלנו ,או דרכו לנו על האצבע או מעדנו - אז האם זה אומר שנפסיק לרקוד קונטאקט ?
אולי.........
בשבילי זה סימן וקריאה לערנות אחרת בתוך הריקוד , אולי שפכתי יותר מידי אמון בפרטנר מהר מידי , אולי רציתי לחקות תנועה שראיתי ......
אין לאן למהר כי
אין לאן למהר
הדבר המופלא הוא ש:
כשאנחנו עושים קונטאקט אנחנו בקשר עם עצמינו ,שואלים את הגוף ,ככה או ככה ואם לא זה, אז מה כן ואיך כן ? ומה נכון לך גוף יקר שלי ?
אולי לא עכשיו עדיין .. .....
ולא רק שזה בסדר, זוהי הדרך הגבוהה ביותר !!!
כשנהיה מוכנים זה יקרה מאליו..... .
סיפור קצר :
הילד שלי לא מחכה שאני אלמד אותו לשחות מבחינתו הוא כבר יודע ........ואם אני מכבד את הידע שגלום בו הוא יהיה פתוח לטיפים נוספים.
אותו דבר בקונטאקט אנחנו יודעים ,כן כן.......
אז פה ושם המורה מלמד איזה טריק חדש או מביא מיקוד לנושא מסויים וכו וכו'
אבל קבלו סוד כמוס מאוד !!!!!!!
קודם כל שבו בנוח.......
מוכנים ?
עצם החברותא היא הדבר החזק ביותר !!!!!
ההתכנסות היא מקודשת ,היא מעבר לזמן...... למה אנחנו נמשכים לשיעור קונטאקט בעצם ?
כי יש נשימה שם וכשיש נשימה
יש מקום לנשמה שלנו וכשזה קורה אנחנו מפסיקים להתגעגע ומתחילים לחוות משהו בצורה מלאה גוף - רוח - נשמה .
כל אחת היא המורה של עצמה וכל אחד הוא התלמיד שלו גופו ועצמו.......
זוהי מהפכה אידיאולוגית המיושמת בגוף לכן מהפכה כימית וכאשר מתרגלים אותה בקבוצות זוהי כבר......
מהפכה חברתית המתבטאת בריקוד !!!
מחול ........האומנות הכי דחוקה בשוליים והכי מסוכנת
למה ? כי כשאנשים נעים באמת ומספיקה פעם אחת שכזאת,( עיבוד לטקסט של Artness Shahar Dor )אז טוב להם והם לא צריכים חארטות.
ואי אפשר למכור להן חיצוניות - כי העושר גלום בתוך עצמי ובמפגש וכי אנחנו רוצים מזה עוד ומגיע לנו מזה עוד ..........
אז אל תפסיקו לרקוד קונטאקט עם ריקוד הקונטאקט שלכם אפילו אם הוא יפתיע אתכם וישנה צורה עד שלא תהיו בטוחים עדיין שבכלל זהו ריקוד-
ועוד סוד אחד לקינוח
- אם אתם חווים את זה כריקוד , אומרים לזה שזה יהיה ריקוד ,מכוונים את תשומת הלב ותשומת הגוף הרוקד - זהו ריקוד ,הריקוד המופלא ביותר שקיים