
My heart is filled with warm red sand when
i think about our beautiful journey to these
amazingly powerfull sanctums of Wadi Rum.
Stillness of the desert took over me. Power
of standing rock. Surrendering for erosion
of life. Old needs to collapse so the new
can emerge. Like Fenix-bird. Erypting with
the magma and steam from the core of the
Earth. Core of our soul. When the time
passes, what happens to our joy of presence that we experienced? By letting ourselfs fall
into the purity of exploring we set ourselves free of judgements that our minds create. For this magical moment we allow ourselves to feel and just be. We experience complete oneness with all that is. We feel autenticity. We feel grounded, but at the same time we experience that there is no limit for our power. Cause we are all.. We have power of mountains and easiness of the wind. The joy that we experienced is transformed into a golden string that we use for weaving the web of our exitence. And our voices keep on echoing on the walls of Wadi Rum.

Emilia epsilon
משהו בי זז, שם בפיסת המדבר
הקטנטנה הזו ...חזרתי שונה. יש בי
שלוה עמוקה יותר. אמונה חזקה יותר.
הסכמה והתמסרות גדולים יותר.
חזרתי נקיה יותר, עם הרבה יותר
מקום לחוות את הנשמה, את החיבור.
הרבה יותר נוכחת. כל המסע הזה
היה רווי ברגעים מדיטטיביים שבהם
איבדתי את עצמי לגמרי בתוך הרגע.
עילי, מרגישה שאתה מורה בחסד! בשקט שלך, בעדינות, בצניעות, בטוטאליות, בהתמסרות ובמסירות, בהקשבה ובהזרימה... אתה יודע לתת כוון בעזרת הנגיעות הכי קלות ברגעים הכי מדויקים.

תמי אלדן
9.12.2016
חזרתי מהמדבר
קשה כמו פסגות הרי הסלע
ורך כמו החול האדום שניגר מהם
מכיל כמו הדיונה וסופג כמו חול הואדי את
כפות רגלי
יציב ומחובר כמו כווני השמים וממוקד כמו
הנוף הנשקף מהפסגות
חזרתי מהמדבר
חזרתי מההר
אטום כמו סלעי החול
ושקוף כמו קרני השמש מבעד לעננים
בלתי חדיר כמו שכבות צפחת החול
וספוג כמו ענני הגשם
מרוכז וחד כמו סכין הלדרמן
ורך ומכיל כמו שק השינה
חזרתי מההר

יורם אלפרוביץ'
חזרתי מואדי רם
מחובר כמו הקונטקט
וגמיש כמו האימפרוביזציה
חושש וזהיר כמו בירידה מהמצוק התלול
ובוטח ויציב כמו המעלה התלול הנכבש תחת רגלי
מסויג מהפנים והדמויות הלא מוכרות
וספוג אהבה מנדיבות ליבן/ם
חזרתי מואדי רם ומחכה שגם רוחי תשיגני
לכאן ועכשיו
לעבור את הגבול
מעבר לשלם ושבור
עד לא ידע
לזכור ואז לשכוח
וליפול כמו שיכור
ברכות
מבורכת
להתמלא עם הירח
לחגוג את הרגע
של הסוף, של השיא, של המלאות שיודעת
שזה הזמן להתרוקן..
להתעורר לבוקר שהמלאכים נשפו בו אור, שהחול בו שוב נשבר ונשלם, שהסלע שוב כמעט נפל, אבל בינתיים, עוד לא.. חשה מבורכת שניתנה לי ההזדמנות "להתחפש" לגרגיר חול. שיכור. עד לא ידע..
תודה רבה רבה רבה ל עילי אלפרוביץ' ולמוטי דגון שהובילו בכזו רכות, אהבה, מתיקות, יצירתיות !! מעבר לעבר של הגבול של החיים.
