My heart is filled with warm red sand when

i think about our beautiful journey to these

amazingly powerfull sanctums of Wadi Rum.

Stillness of the desert took over me. Power

of standing rock. Surrendering for erosion

of life. Old needs to collapse so the new

can emerge. Like Fenix-bird. Erypting with

the magma and steam from the core of the

Earth. Core of our soul. When the time

passes, what happens to our joy of presence that we experienced? By letting ourselfs fall

into the purity of exploring we set ourselves free of judgements that our minds create. For this magical moment we allow ourselves to feel and just be. We experience complete oneness with all that is. We feel autenticity. We feel grounded, but at the same time we experience that there is no limit for our power. Cause we are all.. We have power of mountains and easiness of the wind. The joy that we experienced is transformed into a golden string that we use for weaving the web of our exitence. And our voices keep on echoing on the walls of Wadi Rum.

Emilia epsilon

משהו בי זז, שם בפיסת המדבר

הקטנטנה הזו ...חזרתי שונה. יש בי

שלוה עמוקה יותר. אמונה חזקה יותר.

הסכמה והתמסרות גדולים יותר.
 חזרתי נקיה יותר, עם הרבה יותר

מקום לחוות את הנשמה, את החיבור.

הרבה יותר נוכחת. כל המסע הזה

היה רווי ברגעים מדיטטיביים שבהם

איבדתי את עצמי לגמרי בתוך הרגע.

עילי, מרגישה שאתה מורה בחסד! בשקט שלך, בעדינות, בצניעות, בטוטאליות, בהתמסרות ובמסירות, בהקשבה ובהזרימה...  אתה יודע לתת כוון בעזרת הנגיעות הכי קלות ברגעים הכי מדויקים.
 

תמי אלדן

9.12.2016

 

חזרתי מהמדבר

קשה כמו פסגות הרי הסלע

ורך כמו החול האדום שניגר מהם

מכיל כמו הדיונה וסופג כמו חול הואדי את

כפות רגלי

יציב ומחובר כמו כווני השמים וממוקד כמו

הנוף הנשקף מהפסגות

חזרתי מהמדבר

 

חזרתי מההר

אטום כמו סלעי החול

ושקוף כמו קרני השמש מבעד לעננים

בלתי חדיר כמו שכבות צפחת החול

וספוג כמו ענני הגשם

מרוכז וחד כמו סכין הלדרמן

ורך ומכיל כמו שק השינה

חזרתי מההר

יורם אלפרוביץ'

חזרתי מואדי רם

מחובר כמו הקונטקט

וגמיש כמו האימפרוביזציה

חושש וזהיר כמו בירידה מהמצוק התלול

ובוטח ויציב כמו המעלה התלול הנכבש תחת רגלי

מסויג מהפנים והדמויות הלא מוכרות

וספוג אהבה מנדיבות ליבן/ם

חזרתי מואדי רם ומחכה שגם רוחי תשיגני  

לכאן ועכשיו

לעבור את הגבול
מעבר לשלם ושבור
 עד לא ידע

לזכור ואז לשכוח
וליפול כמו שיכור
ברכות 
 מבורכת

להתמלא עם הירח
לחגוג את הרגע
של הסוף, של השיא,  של המלאות שיודעת

שזה הזמן להתרוקן..

להתעורר לבוקר שהמלאכים נשפו בו אור, שהחול בו שוב נשבר ונשלם,  שהסלע שוב כמעט נפל, אבל בינתיים, עוד לא.. חשה מבורכת שניתנה לי ההזדמנות "להתחפש" לגרגיר חול. שיכור. עד לא ידע..

תודה רבה רבה רבה ל עילי אלפרוביץ' ולמוטי דגון שהובילו בכזו רכות, אהבה, מתיקות, יצירתיות !! מעבר לעבר של הגבול של החיים.

אלין-אור סוירפמן